תערוכות

ראובן ברמן קדים הוא אמן ייחודי במחוזותינו, שיצירתו מאחדת גופי ידע מתחומי המדע, התיאולוגיה והאמנות. מאז שנות ה-60 שִכְלֵל ברמן קדים באינטנסיביות את מבעי המופשט הגיאומטרי וחקר לעומק את מופעיה האפשריים של הצורה הגיאומטרית.
התערוכה מתמקדת בעיקר בעבודות שבהן חקר ברמן קדים את עיצוב המקדשים והאתרים הקדומים באגן הים התיכון. מתוכניות קרקע הטיפוסיות למבנים ואתרים ארכיאולוגיים נבחרים, הוא יצר אובייקטים צבעוניים, מעין דגמים תלת-ממדיים. השילוב בין צורה וצבע בעבודותיו יוצר הרמוניה ושלמות אסתטית, שמעוררת את המתבונן למדיטטיביות רוחנית.

יכולתה לגעת ברגש גולמי, וההבעתיות העזה ביצירתה, הפכו את אביבה אורי לדמות מיתית ורבת-השפעה בתולדות האמנות בישראל. בתערוכה מוצג מכלול רחב ואיכותי מעבודותיה של אורי, כולן מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. אמצעי ההבעה העיקריים של אורי היו הקו והנייר תחתיו, שביניהם עימתה במגוון רחב של טכניקות. לכל חומר ולכל קו צליל משלו – מרקם, עובי וגוון המיוחדים לו; ובכל עבודה של אורי מגוון של צלילים מובחנים, חריפים ולעתים דיסהרמוניים, שמהם יצרה בווירטואוזיות קומפוזיציות מלאות חיוּת ותנועה.

מוזיאון חיפה לאמנות, אחד המוזיאונים הראשונים שהוקמו בישראל, חוגג השנה יובל שבעים להיווסדו. המורשת החומרית של כל מוזיאון מתגלמת באוסף שלו, ביצירות שרכש ושנתרמו לו. היצירות השמורות באוסף הן שקובעות את הצופן הגנטי של המוזיאון, וכל יצירה חדשה המתקבלת במחסניו למשמורת מתלווה אל קודמותיה בעיצוב זהותו. תערוכה זו מבקשת לפענח את זהותו של מוזיאון חיפה לאמנות באמצעות בחינה של אוספיו, ועל יסוד זה שואלת לאן מוּעדות פניו בעתיד.

אנו חיים היום במפנה היסטורי של "משטר פוסט־אמת", שבו הסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי. מושגים חדשים מציינים כיום את עיוות האמת: "אמיתיוּת" (truthiness), "פייק ניוז" (fake news) ו"עובדות אלטרנטיביות" (alternative facts). המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון למציאות, בעולם שנשלט על ידי פוליטיקת פוסט-אמת, עומד במוקד עניינו של אשכול התערוכות הנוכחי. העבודות מדגישות כי האמת עצמה הפכה להיות רק אופציה אחת מבין שלל נקודות המבט בעידן האינטרנטי, שבו ההיררכיות מתרסקות. האמנים משתמשים באסטרטגיות של רמייה ובדיה – כגון שימוש בדמויות בדויות, מעשי קונדס והתערבות במציאות באמצעות התחזות. הם מבקשים להאיר את משבר האמון בתרבות התקשורת, בעיקר בעקבות השפעת האינטרנט.

השינויים הפוליטיים בעולם המערבי הביאו דמוקרטיות רבות ל "מצב חירום" תמידי, המוביל לשחיקת זכויותיהם של אזרחים ומוסדות. אשכול התערוכות החדש עוסק בתגובתם של אמנים לצמצום והגבלת החופש האזרחי, בארץ ובעולם. התערוכות השונות מתייחסות לנושאים חברתיים כמו הזכות להפגנה ולהגנה, זכויות הנשים, זכויות הקהילה הלהט"בית וזכויות הפליטים. אמנים רבים נוקטים באסטרטגיה של אקטיביזם אמנותי, ומעלים את השאלה האם בכוחה של האמנות העכשווית לתפקד כזירה של מחאה פוליטית. וזאת בניגוד לדעה הרווחת כי רוח המהפכה תמה וכל צורה של ביקורת עתידה לעבור צנזורה מסרסת.

אשכול התערוכות מציג אחת עשרה תערוכות חדשות מתוכן חמש תערוכות יחיד ושש תערוכות קבוצתיות. בתערוכות יציגו כשבעים אמנים ישראליים ובינלאומיים. האשכול עוסק בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם ומציצנות, מהנושאים הבוערים של המאה העשרים ואחת.

אנו חיים כיום בעידן של "מצב חירום", על פי הגדרתו של התיאורטיקן האיטלקי ג'ורג'ו אגמבן (Agamben). זהו מצב שבו הממשל טוען כי הגבלת החירות האישית חיונית לצורך שמירה על החירות הארצית. אין זה מצב של כאוס או אנרכיה, כיוון שהשעיית החוק מתרחשת בהקשר חוקי. ואכן, נראה כי כיום זוהי פרקטיקה מרכזית במשטרים דמוקרטיים. בדמוקרטיות המערביות התהוותה מגמה שלא להכריז על כך באופן רשמי.

תערוכה זו מתמקדת בתופעת הסלבריטאיות של ימינו, שבה ההקרבה של חיי הפרט היא אולטימטיבית והכול מגויס כדי לספק את הצמא להכרה, לסיבוב קצר ככל שיהיה בקרוסלת התהילה המסחררת.

בתערוכה זו אנו מזמינים אתכם להתבונן, לשחק, להתרגש, לדמיין, ליצור, להיזכר ולחשוב על מהותו של המשחק כחוויית יסוד אנושית שמצמיחה לנו כנפיים! מדי יום שבת המרכז לאמנויות פתוח למבקרים במחיר של 20 שקלים למבקר.

התערוכה רגע פרטי בציבור מתארת לכידת רגע אינטימי ואישי המסיר את ההגנות והמסכות של אנשים מול המצלמה. רגע פרטי זה במרחב יוצר תחושה שבין זרות לקרבה, בין המוכר לנסתר ובין האינטימי לציבורי.