תערוכות

מה יקרה אם החלום של לנון של "עולם שאין בו מדינות... עולם ללא רכוש..." יעבור מוטציה לסיוט הניאו-קפיטליסטי – שבו התרבות המערבית תמוטט את גבולותיה של כל מדינה, עד אשר ה"אחרוּת" לא תהיה עוד יותר מאשר ביטוי חסר משמעות?

הכמיהה המטאפיזית עתיקת-היומין לבניית ירושלים השמימית עומדת במרכז עניינו של הפרויקט הווירטואלי של לילך שטיאט.

האניגמה הירושלמית, המסתורין הטמון ברוחה של העיר, הקדוּשה כחידה עירונית – אלה הן הסוגיות העומדות במרכז התערוכה של ליאורה לאור.

תערוכה זו עוסקת בנושאים מיתולוגיים המופיעים ביצירתם של רבים מן האמנים הישראלים העכשוויים. התערוכה בוחנת את כמיהתה של האמנות הישראלית ליצירת דיאלוג עם דימויי המיתוס היווני הקלאסי ומקומם באמנות המערבית. עיסוק זה נבחן דרך הצגת מספר עבודות משנות השבעים לצד עבודות מהעידן הנוכחי.

תערוכה זו מבקשת לבחון את טיב הזיקה שבין המגמה הפוסט-פוסטמודרנית באמנות הישראלית העכשווית לבין האמנות הישראלית משנות השבעים, שבה ניכר רצונם של האמנים ליצור מעשה "תיקון" של ההוויה. היא מאירה מזווית חדשה את העשייה העכשווית על רקע תמורות שחלו בזירה המקומית ובזיקה להשפעות משיח האמנות העולמי.

מבנה העשרימון, המורכב ממוטות במבוק, נע במרחב היצירה של אילת כרמי ומירב הימן בכוחן של שבע דמויות הדוחפות אותו באמצעות הטלת משקל גופן. כך הופכות האמניות את הצורה ההנדסית-מתמטית לכלי קיבול לגוף האדם ולפעילותו.

התערוכה מציגה 25 רישומי עיניים ממסוגרים במסגרות בצורות שונות ומתייחסת ל"עין האהוב" – כינוי של מיניאטורות מהמאה השמונה-עשרה, שצוירו בדרך כלל בצבעי מים על שנהב או קלף, עוטרו באבני חן ותיארו עין אחת של בן זוג או אהוב. הן נענדו על הגוף כצמידים, סיכות, תליונים או טבעות מהודרות.

יצירתה של דבורה מורג מתאפיינת במתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק.

פבל וולברג מציג סדרת תצלומים חדשה שצולמה בלונה פארק בדיסלדורף, בה הוא מרחיב את עיסוקו בנושא תחפושות ומסכות כסממניו המובהקים של הפער בין העצמי לבין ייצוגיו.

עבודותיה של דינה גולדשטיין נעות על הרצף שבין מיצג, אמנות חזותית ותיאטרון חפצים. הן שואפות לעורר עולמות סוריאליסטיים פנטסטיים, הנובעים מתשוקתה למופלא ומרצונה להביא קסם ויופי אל חיי היומיום.