כסף בה"א הידיעה

קרל מרקס, בהתייחסו אל סוגיית הממון, הדגיש כי לכסף יש סגולה לקנות הכול, ולכן הוא נחשב כישות כל-יכולה. לדבריו, "כסף הוא הסרסור שבין האדם ובין המושא, בין חיי האדם לאמצעי חייו. מה שמתווך לי את חיי שלי, הריהו אף מתווך לי את בני האדם האחרים".

בנימה כמעט דתית, מרקס מגדיר את הכסף כאובייקט כל-יכול, שכוחו הפוטנציאלי חל על כלל האובייקטים בעולם ויש לו מעמד של מתווך-על. כוחו הסמלי מתגלם גם במושג "צריכת ראווה", שנטבע על ידי הפילוסוף תורסטן ובלן. לטענתו, צריכה זו לא נועדה לשימוש או להנאה ישירה אלא תפקידה לסמן יתרות ועודפוּת. הכסף הופך להיות למדד עליון של הערכה.

כוחו הסמלי של הכסף עולה ביתר שאת בעידן הקפיטליזם המאוחר, המתאפיין בתנועה גלובלית של הון, תשוקות ודימויים, המחליפים ידיים ורוכשים לעצמם בעלים חדשים. כוח סמלי זה נקשר לתחושות של עוצמה ליבידינלית – מעבר לתפקיד הממשי שהכסף ממלא בחיי בעליו. נטייתה של התרבות העכשווית לברוח מקפיטליזם של סחורות לקפיטליזם של רעיונות – ידע, דימויים, מוניטין – מביאה לעלייה במעמד הכסף כמקשר פורמלי בין ספֵרות החיים השונות. הכסף, כהליך סמלי מוסכם לחילופי דברים וסחורות, הופך אפוא למסמן הכללי של התשוקה.

תהליך זה מאיר את משבר הזהות שעוברת גם החברה בישראל בעשורים האחרונים. בחברה הישראלית גבר הקיטוב בין תרבות השפע, הנותנת ביטוי למגמות של הדוניזם, אינדיווידואליזם ואוניברסליזם, לבין מגמות שבטיות ולאומיות, שצופות בבוז בתרבות זו ומבליטות ערכים אלטרנטיביים: דבקות אידאולוגית, לאומיות, זהות יהודית ועוד.

התערוכה הנוכחית שואפת לנסח מבע אחד של עושר המאפיין את ההוויה הישראלית. מדובר בעושר ראוותני ומופגן, המוצג כאובייקט חלול של ראווה. העושר הבוטה ניזון מפיקציות של "סגנון חיים" וממפץ הדימויים הממותג השוטף את החברה הישראלית. העבודות הכלולות בה מייצגות את תרבות השפע בעיקר כעולם של ייצוגים, דימויים ואשליות – עולם פלקטי של סימולקרות פתייניות; עולם נעדר אותנטיות, כוחני, נוצץ וריק.

העבודות בתערוכה משקפות חיבור מושגי של הנוצץ והמפתה, השטוח והשביר, ובתוך כך מעניקות ייצוג גם לדלות החומר. הניגודים המתוארים בהן בוראים עולם דמיוני ומצטטים מקורות תרבותיים רבי-רבדים: בורגנות ואריסטוקרטיה, מוטיבים נוצריים ותור הזהב של היצירה המערבית. מוטיבים קלאסיים מוּכרים מוצגים כקורבן של תרבות השפע המערבית, שהופכת כל אלמנט בתרבות – אפילו איקונות מקודשות – לחפץ שיוצא מפס ייצור אחיד. אופני הייצוג השונים משקפים את העיסוק הביקורתי בעולם הצרכנות האובססיבי, שלתוכה נסחפו החברה הישראלית בכלל ושדה האמנות בפרט.

האמנים המשתתפים: ולרי בולוטין, להב הלוי, יונתן הירשפלד, קהינדה וויילי, וולפגנג טילמנס, גיל מועלם-דורון, שחר מרקוס, בלו-סימיון פיינרו, ברי פרידלנדר, אינגה פרייס קנטור, מעין וענבל שטראוס, סינדי שרמן