אבודים בתרגום

הסרטים האמריקאים נמצאים בכל מקום. באמצעות הטלוויזיה כל אדם על פני כדור הארץ יכול לצפות בהם. לסרטים ההוליוודיים יש מעמד של בידור, אך באופן בלתי נמנע הם גם משפיעים על השקפות, עמדות ואורח חיים. הוליווד מטיפה לחילוניות, צרכנות, ייצוגיות וקצב חיים מואץ. סרטי דיסני טווים סיפורים מיתיים סביב זהויות פלקטיות. לכאורה הם מפארים את ערכי הרב-תרבותיות, אך למעשה מוחקים את ההבדלים הקיימים. בשל היקפה העצום, ההתערבות התרבותית הזו עמוקה יותר מכל מה שהכרנו בצורות הקודמות של הקולוניזציה.

תיאוריית האימפריאליזם התרבותי טוענת שהעברה של טכנולוגיות, שירותים ומוצרים מן המערב אל העולם השלישי מנציחה תלות ומונעת פיתוח של תרבויות מקומיות. דפוסים ייחודיים של ביקוש וצריכה נקבעים על ידי התרבות הדומיננטית, וכך התרבות המקומית הופכת לנשלטת על ידה. אימפריאליזם תרבותי מתבסס בעיקרו על אמצעי התקשורת. הבעלות על כלי התקשורת, ההפצה והתכנים של המדיה מצויים תחת השפעתה של מדינה אחת (בעיקר ארצות הברית). כך מוחדרים ערכים ונורמות המשפיעים על התרבות המקומית ובטווח הארוך מובילים להריסתה.

העבודות המקובצות בתערוכה זו שואפות להצביע על עולם טרנס-תרבותי חלול וצרכני שנוצר בעקבות שליטתה הבלתי מעורערת של הגלובליזציה. מקרה מייצג של תופעה זו הוא תעשיית הסרטים בניגריה  ("נוליווד"), שתופסת מקום מיוחד בעבודות המוצגות. שחקני קולנוע ניגריים מופיעים מאובזרים בסימני הזוהר של הקולנוע ההוליוודי. היצירות בוחנות את ריבוי המשמעויות של ייבוא מוצרים, מנהגים, תרבויות ובני אדם ואת הכוחנות הכרוכה בהחדרתם, כייצוג של האימפריאליזם התרבותי העכשווי.

האמנים מציגים את הקונפליקט בין ישראליות לגלובליזם. עבודותיהם בוחנות את המאפיינים המוחצנים הברורים של עולם התקשורת האמריקאית בהתייחס לאייקונים תרבותיים דוגמת סופרמן. האמנים משתמשים באסטרטגיות סותרות: הגיבור האגדי שהם מתארים מעוצב בדרמטיות ובהגזמה, אך המופע שלו עילג או פתטי. באופן זה הם מציעים התבוננות אירונית על הסצנה התל אביבית, המנסה להידמות לניו יורק. הכוכבים הגדולים מן החיים מגיעים לתל אביב פגועים ונכים, וכל העושר והפאר אינם יכולים לחפות על הדלוּת ועל הפגיעוּת האנושית.

תצלומים של כוכבי הקולנוע על גבי פלקטים מוצבים בכל מבואה של בתי קולנוע בארץ, כמו בכל מקום שבו מוקרנים הסרטים הללו על פני הגלובוס. בהתייחסם לתרבות הישראלית בעידן הגלובליזציה, האמנים מציגים באירוניה את התשוקה לעולמות אחרים ומפתים. בהקשר המקומי תשוקה זו אינה יכולה להתממש, שכן היא מוצאת את ייצוגיה במאפיינים של רשלנות, אלתור וחוסר תשומת לב לפרטים. כל אלה יוצרים תחושה של ארעיוּת ושבירוּת, כמאפיינים הנלווים לחיפוש המתמיד אחר משהו גדול מהחיים.

האמנים המשתתפים: איקה אודה, פיטר הוגו, ניר הוד, דנה זונשיין, אלכס ליבק, דורון סולומונס