Shopping Mall

ריכוז של חנויות, בתי קפה ומקומות בילוי תחת קורת גג אחת, במבנה סגור המבדיל את עצמו מן העיר ומרקמת החיים האורגנית שלה. עיר מלאכותית בזעיר אנפין המאוכלסת ב"שדרות", "כיכרות", "רחובות", "גשרים" ו"פינות חמד". מקדשה האולטימטיבי של תרבות הצריכה. חממה של תשוקה וכסף. הקניון הוא מרחב ציבורי השואב לתוכו חלק מהתפקידים החברתיים של מרכז העיר.

לכל דור יש את הקתדרלה שלו – מונומנט שהופך לסמל של רוח התקופה. לפרויקטים אורבניים יש השפעה ישירה על דפוסי התנהגות ועל הלכי מחשבה. הקניונים, כמונומנטים של התרבות בתקופתנו, הם זירה של פרשנות והתערבות אמנותית עבור האמנים העכשוויים המציגים בתערוכה זו. התערוכה שואפת לפרש את דמות הקניון, ה-Shopping Mall, כפי שמופיע בשיח האמנותי העכשווי בהתייחס להנחות התרבותיות וליחסי הכוחות המגולמים בתוכו.

רעיון הקניון הוא פשוט: שרשרת של חנויות דגל, שהיו מפוזרות בעבר ברחבי העיר, מרוכזות כעת תחת קורת גג אחת. המאמץ מופנה ישירות לכיסו של הצרכן, המוצא "הכול" במקום אחד. העבודות בתערוכה מדגישות את תחושת הספקטקל המעוגנת בשגשוגו של הקניון כיום, כמרחב מלאכותי מוגן, שטוח וסטרילי, המכחיש את ההיסטוריה, ההתפוררות והמוות – מרחב שבו נחגגת החוויה הנרקיסיסטית של חברת הראווה.

האמנים מרבים להוסיף לקניונים זהות השואבת ממודל הפנאופטיקון של הפילוסוף מישל פוקו – המקום שבו הכול נראה ונמצא תחת מעקב תמידי. מחד גיסא, הם מדגישים את ההיגיון הקניוני דמוי המכונה, שתפקידו להבטיח תזרים מרבי של מזומנים באמצעות הזרמה מחזורית של סחורות ותשוקות אנושיות. מאידך גיסא, האמנים מסבים את תשומת הלב אל השוליים החברתיים שאליהם מתכחשת התרבות הקניונית. דמות הקבצן המאכלסת רבות מהעבודות נועדה להוציא מן החשיכה את אלה שאינם מורשים להיכנס לאורו הזוהר והסטרילי של הקניון.

מבט חטוף בכל קניון ממוצע מעלה על הדעת ארכיטקטורה של מקדש או כנסייה – פסאדות מפוארות על עמודים יווניים וגמלונים, או חצאי כיפות דמויות אפסיס, לשם מתנקזים כל המעברים. את האיקונות מחליפים תצלומים של סלבריטאים, ואילו תשמישי הקדושה מוחלפים במוצרי הצריכה. ההמונים סוגדים ל"אלים" החדשים: כוכבים וידוענים המייצגים מותגים. האמנים המציגים בתערוכה מדגישים את הקווים המשותפים בין חוויית השיטוט בין מדפי החנות המפתים לבין חוויית הסיור במוזיאונים. ההון הממשי והסמלי שהושקע הן בבניין הקניון והן בבניין המוזיאון מנכיח את קיומם היוקרתי של שני המוסדות. בשני המקרים האשליה הצרכנית זוכה להילה "רוחנית", המעלה אותה כביכול מעל המטריאליזם המניפולטיבי של ההיגיון המסחרי. העבודות המוצגות בתערוכה כמו משקפות את כינונה של מציאות צרכנית טוטאלית וחד-ממדית, הבולעת לתוכה את כל המערכות הפוליטיות, החברתיות והאמנותיות.

האמנים המשתתפים: מודה אבו ג'אבר, בריאן אולריך, אילונה בלגה, גבי בן אברהם, אלי ברק, איזבלה וולובניק, טליה ישראלי, חיים סטיינבך, דינוס וג'ק צ'פמן, רון עמיר, רייצ'ל פרי, אולגה קונדינה, זמיר שץ.