Not Your Toy

בעבודות המוצגות בתערוכה זו רווחת דמותה של בובת הברבי, כסמל מובהק למצב האישה בתרבות השפע הגלובלית. דמות הברבי מיטיבה לייצר אשליות של זוהר בגוונים של ורוד וכתום: היא מאובזרת בג'קוזי, בבית מפואר, בבעל או במאהב צעיר ויפה וצורכת באופן כפייתי אופנה ורומנטיקה. כך היא מנציחה את התפיסה שעיקר עיסוקיה של האישה מתמצים בצריכה ובמימוש צרכיו של הגבר. בהקשר זה ניתן לציין את דבריו של ההוגה תורסטן ובלן, המשווה בין נשים לבין עבדים בהתייחסו לחברה הפטריארכלית. לדבריו, ממש כשם שהעבד אינו מואכל כדי שיאכל אלא כדי שיעבוד, כך גם האישה אינה מתלבשת כדי להיות יפה אלא כדי להעיד על העושר של אדונה.

את שיטוטיה של האישה-הצרכנית בת-ימינו ואת השופינג הנשי ניתן לקשור למבטו הנייד של ה"פלאנר" (flâneur), המשוטט העירוני נוסח שארל בודלר. לפי תורתו, השיטוט נחשב לפריבילגיה של מגדר ושל מעמד ברורים. בהקשר של תרבות הצריכה, מבטו המהורהר של המשוטט, כקונה, מספק מערכת חדשה של כוחות והתנהגויות. הנשים המשוטטות במרחב האורבני הופכות למושא לרצונות חדשים הנוצרים באמצעות פרסומות רחוב וחלונות ראווה.

המבט האירוני הביקורתי הרווח בעבודות המוצגות מדגיש את ההיבטים הקרנבלסקיים הטמונים בפעולת השופינג הנשי. השופינג עצמו מתואר כפרקטיקה בעלת איכויות חתרניות. בהקשר זה, החוקר ג'ון פיסק תיאר את "מקומה של האישה בקניון" כצורה של התנגדות אירונית לכניעת האישה למקומה במטבח. לטענתו, הקניון הוא המקום שבו "נשים יכולות להיות פומביות, מועצמות וחופשיות ויכולות למלא תפקידים אחרים מחוץ למשפחה הגרעינית".

בתערוכה בולט כיצד האמנים, ובייחוד אמניות מהדור הצעיר, משתמשים בעודפוּת ובהקצנה כאמצעי של פעולה אמנותית. האמניות הצעירות מרבות לעשות שימוש בפרודיה עצמית כדי להבליט את מקומה של האישה בת-זמננו במעין מסע פיקרסקי מול בעלי הכוח והשררה בתחומי הפוליטיקה, התרבות והאמנות. המסר המרכזי המשתמע מעבודותיהן הוא כי יש להגביר את העוצמה כדי למשוך את תשומת לבו של קהל אדיש, המגלה חירשות אינטלקטואלית כלפי מסרים חדשים. לשם כך דרושים תהליכים של עיוות, פרוורסיה וגודש, שבכוחם להתנגד לרציונליזם קפיטליסטי עקר. תהליכים אלה מצביעים על אפשרות של מערכת נגדית שיש בה כדי להפיג במידת מה את שליטתו הטוטאלית של הקפיטליזם העכשווי.

האמנים המשתתפים: וננה בוריאן, לי חן ברלינסקי, קרל הנדל, טום וסלמן, אלכס קורבטוב, הנדריק קרסטן, הנה אביתר