דבורה מורג: אוספת את הזמן

יצירתה של דבורה מורג מתאפיינת במתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק. גוף עבודותיה עוסק באופן שבו אובייקטים מגדירים זהות דרך הזיכרונות הצבורים בהם. יצירתה, הנעה בין מיצב, פיסול וציור, שבה ועוסקת בנושא הזיכרון.

גם המרחב הביתי מהווה נושא מרכזי ביצירתה: לעתים היא מתארת את תפארת הקיום החומרי, אך לעתים החפצים הביתיים האינטימיים הופכים לנוף של עיי חורבות. עבודות אלו מרמזות על התרחשות כאוטית או טראומטית, אף כי לא ניתן לדעת במדויק מה טבעה. ההשראה ליצירתן לקוחה מהמרחב הביתי האישי של האמנית ומתצלומים המתעדים את ההרס בבתי פלסטינים וישראלים במבצע "צוק איתן".

המציצנות הנגלית בעבודותיה נקשרת להוויית החיים היומיומית בישראל ונושאת משמעות פוליטית מובהקת, בהתייחס לפלישה הכוחנית לאינטימיות של הבית, במקרה זה לבתי משפחות פלסטיניות. דימוי החייל הישראלי המציץ מתוך הבית הפלסטיני מעלה שאלות מוסריות בדבר טיבו של המבט המופנה לעבר סבלו האנושי של האחר.