מוזיאון חיפה לאמנות
אוצרת: תמי כץ־פרימן
פסלה של עדנה אוחנה בנהוּת מתאר דמות של גבר רכון אל מכונת תפירה, שכמו קפא על מקומו בעת מלאכתו. הפסל הצחור, העשוי יציקת שעווה לבנה, ניצב על רקע הטפט הקלידוסקופי הפסיכדלי של avaf ומזקק את הרעיון של "מלאכה בנים" - גברים תופרים, סורגים ורוקמים. מקור המילה "בנהוּת" (על משקל "אבהות" או "אמהות") בטקסט של עמנואל לוינאס המדבר על האופן שבו מעניק הבן משמעות לאביו כ"אחר" המאפשר לו לחרוג מזהותו (עמנואל לוינאס, אתיקה והאינסופי, שיחות עם פיליפ נמו). אוחנה מבקשת להנכיח בפסל זה את דמותו של אביה החייט ולהעניק לו איכויות של הזרה ונצחיות כעין רוח רפאים. המודל הגברי ששימש את האמנית ליציקה זו הוא האמן אורי גרשוני, בנו של הצייר משה גרשוני, פרט המעניק לעבודה משמעות נוספת הקשורה ליחסי בן לאביו בהקשר הרחב של האמנות הישראלית.