תערוכות יחיד

אילת כרמי

נולדה בבית השיטה, 1967

חיה ויוצרת בתל אביב

בעבודותיה של אילת כרמי הופך עולם האמנות לרובד מיתולוגי נוסף, בעל קוד קריאה משלו, לצד הקשרים מיתולוגיים אחרים. המציאות אינה גלויה לעין, מוסווית על ידי מחוות תיאטרליות המתקיימות בגבולות "המשטח השחור" – מחוות המופיעות בצורות שונות של שרשראות ומעגלים. בסדרה "אלכסנטרופיה" כרמי יוצרת מעין אי וירטואלי, המאכלס גיבורות-לוחמות, נשים המצויות בתוך מחוזות מופשטים – משטחים שחורים המופיעים במגוון צורות.המצע הציורי של כרמי, אותו משטח שחור הבולע את האור, משקף צמצום של הממדים לאפס והתכנסות לתוך היצירה. מצע זה מתייחס אל המשטחים השחורים של אמנים מרכזיים דוגמת מלביץ', ראושנברג, קליין, רותקו ומאת'רוול.

גרי גולדשטיין

נולד בנשוויל, טנסי, 1950

חי ויוצר בתל אביב

סיפורו האישי של גרי גולדשטיין כפוף לנרטיבים היסטוריים גדולים: ילדוּת ונערוּת כבן לניצולי שואה, אשר היגרו לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. לדבריו, הנוכחוּת של העבר המשפחתי הנעדר פגמה בתחושת הביטחון ביציבותם של הדברים ויצרה חוויית מציאות מעורערת. בשנותיו המעצבות חווה גולדשטיין את הפער העמוק בין המובטח והמיוחל ובין המצוי. פער זה הוא גם המפתח להבנת יצירתו. במבט ראשון, עבודותיו מבטיחות הנאה קלילה מן המוּכר – דבר המתגלם בחזות הנגישה של מערכים דמויי קומיקס, פרסומות, כרזות קולנוע ועוד. אולם התבוננות עמוקה בעבודותיו מעוררת אי-שקט ומועקה. הפער בין הנראה מרחוק לבין הנחווה מקרוב מצביע על ביקורת מתריסה כנגד הנינוחוּת הקיומית של תרבות הצריכה.

 עידו שמי

נולד בקיבוץ ראש הנקרה, 1963

חי ויוצר בתל אביב

עבודותיו של עידו שמי יוצרות עולם צבעוני ומשעשע, עתיר הומור פרוע ומלא בפנטזיה ובאירוניה. הוא משלב אזכורים ביוגרפיים עם דימויים הלקוחים מעולם התקשורת, הקומיקס ותרבות הפופ האלטרנטיבית. הפרויקט "תעתועים דמוגרפיים" נעשה כמחווה נוסטלגית לגלויות הנוף בתלת-ממד, אשר נפוצו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. בסדרה זו, שנוצרה בטכניקה של הדפסת הולוגרמות, שמי מצליב בין ייצוג סוריאליסטי תלת-ממדי של מרכזים מגה-עירוניים (לונדון וניו יורק) לבין ההוויה הישראלית. בפרויקט זה, כמו גם בתיבות האור המוצגות בתערוכה, שמי עוסק בחקירה בלתי פוסקת של דרך חיים, תרבות ותקופה. באמצעות שפת קומיקס מוקצנת וטכנולוגיית תלת-ממד הוא בונה עולם צבעוני דחוס ורב-שכבתי.

ג'ניפר בר לב

נולדה בוושינגטון, 1948

חיה ויוצרת בתל אביב

ג'ניפר בר לב גדלה בארצות הברית בשנות המאבק הפמיניסטי והפנימה גישה זו ביצירתה.  בסדרה "אמפתיה עם האמנים", המוצגת בתערוכה, היא משרטטת עולם תרבותי ואישי שנוכחים בו אמני מפתח מתקופות שונות – מפיירו דלה פרנצ'סקו, דרך דושאן, ג'ונס וראושנברג ועד לג'ונתן בורופסקי וג'ני הולצר. בר לב מתייחסת לפעולות אמנותיות אופייניות לאמנים הללו והופכת אותן לפעולות יומיומיות שהיא "עושה יחד איתם". ציוריה מערערים על המחווה הציורית המתארת את העולם ומצמצמים את הממד החזותי ליחידות גיאומטריות. הטקסטים הכתובים באנגלית מתארים סיפורים קטנים ויומיומיים המזכירים יומן אישי. הטקסטים, הנתונים על פי רוב בצורות גיאומטריות, מתפרקים ומודגש ההיבט הפיזי, המרחבי והאופטי שלהם.

 גיא ינאי

נולד בחיפה, 1977

חי ויוצר בתל אביב

עולמו של גיא ינאי נדמה לממלכה מסתורית, שבה נוכחוֹת צורות נקיות ושלוות, נעדרות רמזים לקיום חברתי כלשהו. בתוך עולם זה הדברים חיים ברגעי נצח, בחללים נטולי מקום. הכול מאורגן במבנה סטנדרטי של "פסים" אופקיים, שנוצרו באמצעות משיחות מכחול מכניות, עם הצטברות קלה של צבע מעל כל שכבה ומתחתיה. למרות פלטת הצבעים העליזה, ציוריו מעוררים תחושה סטאטית המבשרת רעות. הרגעים החמקמקים שינאי לוכד מרהיבים אך כלוּאים וקפוּאים לעד, חיים ומתים. מקומות וחפצים בעולמו תמיד מקבלים עדיפוּת על פני האדם. יצירתו מתאפיינת במתח מתמיד בין האנושי והלא-אנושי, בין התרבותי והטבעי, בין קביעוּת לארעיוּת, בין חומריוּת ללא-חומריוּת

ערן שקין

נולד בתל אביב, 1962

חי ויוצר בתל אביב

עבודותיו של ערן שקין בסדרה "גיבורי תרבות" נושאות את הניחוח של הפופ האמריקני. הן מתכתבות בבירור עם יצירתם של אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין ומארק רותקו. הסדרה עוסקת בעיקר באמנים פלסטיים, אך גם באנשי מפתח אחרים בתרבות של מאה השנים האחרונות – ארכיטקטים, אנשי רוח, מעצבי אופנה ומוזיקאים. אנו פוגשים דמויות מוּכרוֹת כגון ג'ים מוריסון, קורט קוביין, מיק ג'אגר, סטיבן הוקינג ואחרים. ההתבוננות של שקין באמנים האיקוניים של התרבות המערבית – כמו וורהול, ז'אן מישל בסקיה, פול גוגן ואחרים – היא בגדר תשובה מחוכמת לקלישאות פופולריות בדבר תפארתו של התהליך האמנותי. דימויים אלו מבטאים את השבריריוּת ואת הבדידוּת הנלוות לתהליך היצירה האמנותי.

דוד טרטקובר

נולד בחיפה, 1944

חי ויוצר בתל אביב

המעצב הגרפי והאמן דוד טרטקובר עוסק במשך שנות יצירתו בבדיקת תפקידה של הגרפיקה השימושית ובגבולות השפעתה. הוא מתחקה אחר האופן שבו הכּרזה מעצבת את תודעת החברה ומשמשת כלי מרכזי לחופש הדיבור ולהבעת עמדה אקטיביסטית וביקורתית. בד בבד הוא מבקש לבחון את ההיסטוריה ואת הזיכרון של המורשת הישראלית באמצעות מחקר, שימור והחייאה של אינדקס הדימויים שלה.

פנינה רייכמן

נולדה בקאסל, גרמניה, 1947

חיה ויוצרת בתל אביב

השפה החזותית של פנינה רייכמן נקשרת למחוות אמנותיות המאפיינות את יצירתם של אבות המודרניזם – ובהם קזימיר מאלביץ', ג'קסון פולוק, פרנסיס פיקביה, פרנץ קליין, איב קליין, ג'ספר ג'ונס ועוד. היא עושה שימוש בקו רישומי בוטח, בעודה יוצרת סבך של דימויי פרחים וצמחים המתפתחים כתבנית מצד אחד וכאורגניזם חי. בתוך דימויים אלו בולט השימוש בצבע – כחול, אדום ושחור. רייכמן מרבה לערוך מחווה לנזילוֹת בציור – מושג ופעולה שגורים בשפה האמנותית. היא אינה נותנת לצבע לנזול אלא מציירת נזילה. לדבריה, "כשאני מציירת ג'קסון פולוק אני לא באמת שופכת צבע, אני מסמנת את השפיכה באמצעות ציור, וכשאני מציירת את פיקביה אני לא עושה שפריץ – אני מציירת אותו".

אליעזר זוננשיין

נולד בחיפה, 1967

חי ויוצר בראש פינה

העבודות של זוננשיין מדגישות אתהפשטות הפרימיטיבית החבויה בטכנולוגיה המעצבת את הציוויליזציה המערבית של ימינו לכדי צורה של מרחב וירטואלי חובק-כול. התקשורת האלקטרונית, מאגרי המידע הדיגיטליים והטלקומניקציה הופכים את התרבות לפומבית, בעודה מוצגת לראווה "בזמן אמת" על גבי מסכים ונגישה לכל אדם בכל רגע נתון – תרבות ה"אינסטנט" הווירטואלית. יצירתו של זוננשיין שואפת לעמת אותנו עם שגרת יומנו, שבה חבויה בהלתנו היומיומית מפני הרגע שבו האורות ייכבו, התהליך הטכנולוגי ייפסק והריק התהומי שמאחוריו ייחשף.

סרג'יו סֶגְרֶה

נולד באיטליה, 1932

חי ויוצר בניו יורק

סרג'יו סֶגְרֶה היה בין האמנים הראשונים שהביאו ארצה את בשורת הפופ האמריקני. המיזוג בין גבוה ונמוך, כפי שהתבטא ביצירתו, היה אחד מחידושי הזמן. כמו אמנים רבים אחרי וורהול, סֶגרֶה החל לפתח אסטרטגיות שונות להתמודדות עם המחיר שהיה עליו לשלם למען הסחירוּת של יצירתו. עבודותיו שואפות ליצור פיתוי אסתטי בפני צרכני האמנות, הן תוכני והן צבעוני, ומתרגמות את אנרגיית היצירה לאסתטיקה נגישה לטעם הציבור הרחב. אפשר לראות בדימויים שיצר אות לבאות – הנראוּת הפתיינית והפטישיסטית המשרתת את "כלכלת התשוקה" בעולם ההיפר-צריכה העכשווי, במסגרת "תרבות הספקטקל" של ימינו.

אוסבלדו רומברג: גיאומטריה מלוכלכת

נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה, 1938

חי ועובד בניו יורק, בפילדלפיה, בתל אביב ובאיליה גרנדה (ברזיל)

באמצעות המושג "גיאומטריה מלוכלכת" רומברג מערער את שלטונה הכפוי והנוקשה של הגיאומטריה, המושלת בכיפה באופן גלובלי מתחילת המאה העשרים. "גיאומטריה מלוכלכת" מעמידה בסימן שאלה היבטים שונים של האמנות המופשטת האמריקנית, הרוסית והאירופית – כגון הנטייה להשליט באמנות הציור פני שטח מלוטשים, קומפוזיציות מוקפדות וטוהר של קווים, אופן הנחת הצבע הקלאסית במסורת הבאוהאוס, האמנות הקונקרטית וכד'. "הגיאומטריה המלוכלכת" היא ניסיון מרדני להשתחרר מכל המסגרות התיאורטית וכך להמציא גיאומטריה חופשית מתיאוריה.

פדריקו סולמי: קרקס אמריקני

פדריקו סולמי נולד באיטליה ב־1973, חי ופועל בניו יורק

פדריקו סולמי משלב בעבודותיו אנימציה ידנית מסורתית עם אנימציה של משחקי מחשב, טכנולוגיה של וידיאו ושפה קולנועית. עבודות הווידיאו כוללות שכבות רבות של ציורים ורישומים שנוצרו כסביבות של תלת-ממד. תהליך העבודה כולל צילום על רקע הסביבה המצוירת בטכנולוגיית "לכידת תנועה" (Motion Capture). סולמי מגלם את תפקידי הדמויות הראשיות ומעניק להן את קולו. בסגנון הפרוע והייחודי של יצירתו בולטים באופן עקבי נרטיב גולמי, תפיסת מרחב בעלת קנה מידה מונומנטלי, עיצוב גרוטסקי של הדמויות והאלמנטים החזותיים, שימוש בשכבות רבות של ציור בצבעים עזים, וכן עושר מופרז של פרטים, מרתיע ומפתה בו-זמנית.