מיצב הווידיאו מיתה משונה, שנוצר במיוחד לחלל "יציאת חירום", מציג פרפרזות על רגעי מאבק בין דמויות נודעות מן המיתולוגיה היוונית: פרסאוס ומדוזה, לדה והברבור, הרקלס והאריה, פרומתאוס והנשר, וכן ארטמיס, אקטאון ושלושת כלביו. מערכת היחסים שבין דמות הגיבור/ה ובין דמותה של המפלצת/החיה מצביעה שוב ושוב על המחזור האכזרי של מוות, מין ואלימות.
העבודה מורכבת משתי הקרנות על מסכי פרספקס עגולים, הנעות בסיבוב בכיוונים מנוגדים. שתי עבודות הווידיאו צולמו מלמעלה, והן מוקרנות על המשטח באופן המאזכר את הציורים היווניים הקלאסיים על כלי חרס. המשטחים הכתמיים מתאפיינים בריבוי דומיננטי של צבעי שחור ואדום, ואף נתון זה מאזכר את ציורי הכדים הללו. הפחתת הפרטים הנטורליסטיים ואופן עיצובם מדגישים את האלמנטים הדרמטיים בסצנות.
הסיטואציות, שצולמו בניו יורק, מאזכרות דימויים מעולם התיאטרון־מחול. המשתתפים בהן מצולמים בתנוחות ובתנועות איטיות, בעודם מצוידים בפרטי לבוש ובאטריבוטים אופייניים. בהקרנה אחת נראים רגעי הכרעתן או מותן של הדמויות; בהקרנה השנייה נראות גופותיהן של הדמויות הנערמות בקבר המוני, וכן נראים האטריבוטים שלהן הנזרקים למעגל האור - מעין פירוק ומוות של הסצנה על מרכיביה הצורניים.
המעגלים הטרגיים של התשוקה והמוות בסיפורים כרוכים פעמים רבות בכוחו של המבט. בהתאם לכך, עשויים הדיסקים להידמות לזוג עיניים ענקיות, המשחזרות את ה"מבט האסור" בעצם "נעיצת העיניים" של העבודה במתבונן. מבטים אלו מובילים לרגעים שבהם הגיבורים חומדים, אונסים, הורגים, מסתכנים ביוהרתם ונענשים למוות. כולם נידונים לחוקיות הצורנית המחזורית של העבודה ו"מתערבלים" בה ברצף.
העבודה יוצרת חוויית צפייה מועצמת בשל האופן שבו תודעתו של הצופה ממוקדת ביחס שבין שני המסכים הנעים. עם הופעת הרגע הדרמטי, תנועת הדיסק מואצת ומתערבלת בהבזקים, כמעין חריטה הנשמעת גם בסאונד. הדמויות נעלמות מן המסך בתחושה חלומית, כמעין פנטזמגוריה קסומה.
עבודה זו נקשרת לעבודותיה הקודמות של עפרי כנעני ולעיסוקה המתמשך במעשה ההסדרה של היחיד נוכח קודים חברתיים. בעבודותיה חוזר העיסוק בדמויות הנתונות במערכים קומפוזיציונים שיש בהם ביטוי צורני ומטפורי לסדר צייתני ולמרחב ממושטר. במיצב הווידיאו הנוכחי כנעני מרחיבה את אמצעי המבע לכדי הקשרים נרטיביים, בימוי מוקפד של דמויות מאופיינות ויחסי גומלין צורניים בין ההקרנות. הממד הנרטיבי־מיתולוגי, המצביע על הילכדות בתבניות קבועות של שולט ונשלט, קורבן ומקרבן, מוצא ביטוי בשפתה הייחודית של כנעני, בעבודתה שכמו "מתבוננת" בעוצמתה החזותית בצופה.