"קווי אור פרושים באי-חלל של הנפש*"

מפתיע לגלות שהמרחב הווירטואלי בנוי על עקרונות אנושיים תרבותיים עתיקי ימים. זהו מרחב זר, ללא טעם וריח, ללא רוח ושמש – מרחב בינארי המורכב בעיקר מצירופים־צירופים של המספרים 0 ו־1 ונחווה באמצעות תאורת הצג, המשמש חלון צפייה. ועדיין, כל ה"סביבה" הזו מושתתת על אותם עקרונות מתמטיים שמהם צמחה תפיסת החלל־מרחב והפרספקטיבה במאות הארבע­­־עשרה והחמש־עשרה. אל מול אשליה זו של מרחב מוּכר, המתפקד לפי חוקים שאנו יכולים להבין, ניצבת העובדה שבסביבה הווירטואלית אין קיום לגופנו, לחוויה הפיזית שלנו ולנקודת המבט עליו.

במשוואה זו המרחב הממשי מכניע את עצמו לחוקים של הווירטואלי. בהקשר זה ד"ר כרמל וייסמן מתייחסת לתקופתנו כתקופת הפוסט־אנושי, בדיוק משום שאנו מוותרים ברצון על החווייה הגופנית שלנו לטובת חוויה וירטואלית, מופשטת ומתמטית: "נדמה שהמציאות הפסידה את משחק הכפילים להעתק מתמטי […] מספרים הם המדיום שהוא עתה המסר". כך נוצרת חוויית מרחב ממוסכת ומוגבלת, אך במקביל גם על־זמנית וכל־יכולה.

דומה כי מרחב "נקי" זה מקרב אותנו לאלוהוּת או לנצחיוּת – הרי הרשת מאפשרת לנו חיים נצחיים בדמות אווטרים ופרופילים המתקיימים הרבה אחרי שהגוף הפיזי שלנו כבר איננו. למעשה, מרחב זה מסתמך על החלוקה העתיקה בין הגוף והנפש. במקרה זה הנפש היא מספרית, מסכית, נצחית ותבונתית. היא אינה צריכה את הגוף, היושב מולה מרותק וכמעט חסר מעש.

אם האמת הנעלה והנצח נמצאים בתוך המסך, נשאלת השאלה: מהי החשיבות של העולם הפיזי הממשי? אנו חיים את חיינו בתוך לולאות משוב אינסופיות מול מסכים ומכשירים. בעוד הם הופכים להיות מרחב הפעולה העיקרי שלנו בכך שהם מתווכים את כל המידע וה"סביבות" שלנו – העבודה, הפנאי, החברה והמשפחה – נדמה כי העולם הסובב הופך להונאת עין ולתפאורה חומרית שטוחה. מצב זה הולך ומתעצם ככל שאנו מסתגרים יותר ויותר ביחידות המגורים שלנו, בניסיון להגן על גופנו.  

האמנים בתערוכה זו מגיבים באופנים שונים לקריסת המרחבים, הממשי והווירטואלי, זה לתוך זה ולאופן שבו חוויית המוּכר גולשת אל תוך מצב של זרוּת. ההפשטה התיאורטית, המספרית והחושית הופכת בעבודות להפשטה של צבע, צורה וחומר, כאשר המרחבים המוצגים נעים על קו התפר שבין היומיומי ובין הפנטסטי.

אמנים משתתפים: אייל אגיבייב, אורן אליאב, תמיר ארליך, מיקה חזן בלום, ברק חמו, מיכל לופט, אלינור סלומון, ילנה רוטנברג, איתמר שטמלר

*שם התערוכה לקוח מתוך: וויליאם גיבסון, נוירומנסר, תרגום: דני פלג, אור יהודה: ספרית מעריב, 1994, עמ' 65.