"אייריס קנסמיל: האוטופיה החדשה מתחילה כאן 2#"

תערוכתה של אייריס קנסמיל היא חלק מפרויקט שייצג את הולנד ב־2019 בביאנלה לאמנות בוונציה. מבחינות רבות, הביאנלה היא זירה חשובה להגדרת מיקומה של האמנות בהקשר לרעיונות של אזרחות ולאומיות. המיצב שהציגה שם, מידות הנוכחות, נעשה בשיתוף פעולה עם רמי יונגרמן וקרא לפיתוח גישה אלטרנטיבית וטרנס־לאומית, מתוך הכרה בכך שאנו נמצאים במצב תמידי של זרימה ושינוי.

רבים מהפרויקטים של קנסמיל מבוססים על ציורי קיר המתארים דמויות היסטוריות, בזיקה למודל הציור ההיסטורי. הצייר האנגלי ג'ושוע ריינולדס, שהתווה מודל זה, כינה אותו כ"צורת האמנות החשובה ביותר", שנועדה לייצג תפיסה מופשטת וערכים נשגבים ולא להציג אדם פרטי. קנסמיל מתארת את המחקר, המתבסס על איסוף דימויים ממקורות שונים, כחלק בלתי נפרד מהמהלך האמנותי שלה: "בנקודה מסוימת דימוי זה או אחר חוזר לראשי, אז אני מחפשת אותו ועושה ממנו ציור".

הגיבורה הראשית של הפרויקט היא אודרי לורד (1992-1934) – סופרת, משוררת ופעילה חברתית אמריקאית מהאיים הקריביים, שהייתה פמיניסטית ולסבית. במסגרת "הפמיניזם השחור" שפיתחה היא ביקרה את הפמיניסטיות הליברליות של שנות השישים על התמקדותן בנשים לבנות מהמעמד הבינוני. במאמרה "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון" (1984) לורד דנה בגזענות בתוך התנועה הפמיניסטית וקראה להתמקד בשונוּת בין קבוצות נשים ובשונוּת של היחיד, כדרך לצבירת כוח שיביא לפירוק "ביתו של האדון". ללא קהילה אין חירות ואין עתיד – רק שביתת נשק זמנית בין האישה לבין מדכאיה.

קנסמיל מדגישה כי "דימויים של שחרור שחור הם עוצמתיים עבורי. להיות שחורה זה נושא טעון אצלי. כאשר אני חושבת על עצמי כאישה שחורה אני חושבת על שחרור. השחרור הוא חלק מההיסטוריה האישית שלי. זוהי היסטוריה יפהפייה, שכוללת היבטים איומים, והיא מרתקת אותי". ציוריה מבוססים על הניגודיות של שחור לבן. לדבריה, "אני לא רוצה להיות מוסחת על ידי צבעים, בגלל שצבעים כפי שהם קשורים אחד לשני בצורה של חוויה אישית".

עבודותיה של קנסמיל נטועות בשיח הפמיניסטי הפוסט­־קולוניאלי, שטוען כי הפמיניזם יכול אף הוא להפוך למהלך אימפריאליסטי אם רק יקדם אינטרסים של נשים "פריווילגיות". פמיניזם פוסט־קולוניאלי קורא לערוך מחקר מקיף של העולם השלישי ושל תנועות הנגד האפרו־אמריקאיות של שנות השישים והשבעים. אי־הלובן חיבר נשים מגזעים שונים למעמד פוליטי אחד של "שחורות", הניצבות מול ההגמוניה הלבנה. בשדה המחקר של התרבות האפרו־אמריקאית הוטבע המונח "קידוד מחדש של השחורות" (recoding blackness). קנסמיל מצטרפת לשורה של פמיניסטיות "לא לבנות" שהגדירו את זהותן על יסוד הפצעים שחוו. מבחינתן, אין רק פמיניזם אחד, כפי שאין פטריארכיה אחת.

אייריס קנסמיל נולדה בהולנד ב־1970; חיה ויוצרת באמסטרדם, הולנד

בתמיכתם הנדיבה של קרן מונדריאן, ארגון ציבורי לתמיכה בתרבות, עם דגש על אמנות חזותית ומורשת תרבותית