"רונה יפמן עם טניה שלנדר: לעולם־לא אלימות"

האמנית הרב־תחומית רונה יפמן מרבה לעסוק בנושאים של מגדר ודימוי נשי. מלאכת היצירה שלה כוללת שיתופי פעולה ארוכי טווח עם פרסונות רדיקליות, המכתיבות בדרכן שלהן את הדימויים האבסורדיים והאיקוניים של תקופתנו. עניין מיוחד במכלול יצירתה מוקדש לצילום. לדבריה, המצלמה מאפשרת לדברים לקרות, למצוא חופש ותשוקה, לחקור סוגים שונים של חיים וקיום.

מאז ילדותה יפמן דמיינה את גיבורת הילדים הקלאסית בילבי בת גרב (פיפי לונג־סטוקינג) כאלטר־אגו שלה, בתור "הילדה החזקה בעולם" וכדמות יתומה שנולדה מטראומה והפכה לילדה עצמאית עם רעיונות חתרניים החושפים את הצביעוּת של המבוגרים. הסופרת השוודית אסטריד לינדגרן כתבה את סיפור הילדים הנודע בשנת 1944 כדי לעודד את בתה להתריס נגד המוסכמות של התנהגות נשית נורמטיבית. כיום בילבי היא האייקון הפמיניסטי הקווירי בספרות הילדים. היא ממשיכה להיות מודל חיקוי עבור צעירות/ים ועבור ילדות/ים, שאוהבות/ים להתחפש לדמותה ביום הספר העולמי ובחגים כמו האלווין ופורים.

בעבודה שיצרה יפמן בשיתוף פעולה עם טניה שלנדר, אמנית מדנמרק, היא הפכה את בילבי לגיבורה נשית עכשווית. טניה, המופיעה בסרט בילבי בת־גרב, הילדה החזקה ביותר בעולם! באבו דיס, מתועדת בין היתר בניסיונותיה האבסורדיים להזיז את גדר ההפרדה, החוצצת בין ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית. הילדה־אישה הכל־יכולה מנסה לדחוף, בנאיביות מסוימת, את גדר הבטון המסיבית וכך ליצור שינוי בכוחותיה שלה. יפמן ושלנדר משתמשות בגדר ההפרדה כסמל לדבר עיקש, שלא ניתן לשנותו, בהקשר המקומי המזרח תיכוני. הן שואפות לעודד אינטראקציה עם האנשים החיים ליד הגדר כדי להביע הזדהות. דרך מפגש זה בילבי מתעקשת ליצור מציאות חדשה.

בילבי, בגילומה של טניה, היא דמות עם רגישות עצומה ואמפתיה ליקום. בסרט החדש, היער השרוף, שמוצג לראשונה בתערוכה זו, מתוארת בילבי כשהיא מתהלכת ביער השרוף, מבכה את העצים, מחבקת אותם, מקשיבה להם ומקליטה אותם. הסרט מדגיש כי מעבר למלחמות הפתטיות, הרס העצים אף הוא מסכן את עתיד האנושות.

בדומה לעבודתה עם דמויות ראשיות בפרוייקטים אחרים, גם כאן, בשיתוף הפעולה עם שלנדר, יפמן שבה לצלם את הגיבורה שלה לאורך מספר שנים. כך מיטשטשים הגבולות בין דמיון ומציאות, בין יצירה בדיונית ותיעוד, בין הדמות והאדם האמיתי שמאחוריה.

פרויקט זה ממשיך את עיסוקה של יפמן בנושאים של ההשתייכות לקבוצה, תחושת הזרוּת, החיפוש אחר "האני האותנטי" של היחיד בחברה המגבילה, והמשיכה האנושית כל כך לשונה. לדבריה, "אני מתעניינת בשוליים מכל הסוגים – חברתיים, מנטליים ומגדריים. מעניין אותי לעסוק במתח בין המיינסטרים לשוליים, וכן בביקורת חברתית לגבי יחסי הכוחות בטריטוריות שונות".

השניוּת הזו, של המרדנות לצד הפנייה לקונפורמיסטיות, מאפיינת את יצירתה של יפמן לאורך שנים. לכך נלווה לעיתים המתח בין תחושה של חוסר שייכות וניכור ובין הכמיהה להשתייך.

טקסט: נועה פלקר

רונה יפמן נולדה בחיפה ב­־1972; חיה ויוצרת בניו יורק, ארה"ב, ובקריית טבעון

טניה שלנדר נולדה ב־1974; חיה ויוצרת בקופנהגן