איזבלה וולובניק: ביצ'קראפט

תערוכתה של איזבלה וולובניק מתייחסת למושגים של אילוף וריסון ולמונח "כלבה" (bitch) בהקשר התרבותי. האמנית מנסה לאתגר את האווירה המנומסת עם דימויים של ילדות חמודות, שהופכות לחיות טרף מאיימות. היא מבקשת לשאול: האם נשים המגיעות לעמדות מפתח נוטות לשמר את האכזריות של מסורת הדיכוי? כיצד נראה עולם שבו האישה היא האדון? מה מקומו של הטבע בעולם זה?

וולובניק מפרקת את משמעות המילה ביץ', שאפשר לתרגם אותה לעברית באופן מילולי כ"כלבה נקבה" ("כלבתא" בעבר). זהו אחד העלבונות העתיקים ביותר לאישה בשפה האנגלית. מילון סלנג מהמאה השמונה־עשרה הכתיר אותו בתואר "הכינוי הפוגעני ביותר שאפשר לכנות בו אישה אנגלייה, אפילו יותר מהמילה 'זונה' (whore)". השימוש בקללה זו קשור גם לאופן שבו מתוארת במיתולוגיה הרומית אלת הציד דיאנה, כמי שמצויה בחברת כלבים או נראית חיה בעצמה. בניסיון לכפות אידיאולוגיה נוצרית, הביטוי "son of a bitch" שימש את הכנסייה במלחמתה נגד אמונות פגאניות בימי השתלטותה באירופה המערבית. השימוש במילה מלמד שהיא קשורה לניסיון לדחוק נשים חזקות וקדושות ולזהותן עם חיות מיוחמות.

באמצעות דמויות של כלבות, לצד חיות רעות אחרות, וולובניק מתייחסת לתהליך האילוף שעוברת האישה מילדותה, המגביל אותה לביתיות חונקת ומדכאת. עולמה מוקטן ומונמך עד כדי ביטול, בעת שהממסד החינוכי מקבע את נחיתותה. האמנית חותרת תחת הרעיונות הפטריארכליים המחנכים את האישה מגיל צעיר לריסון ולהתנהגות "ראויה". חינוך זה הופך אותה לנטולת קול והיא לומדת להחניק את הזעם האצור בה.

בהקשר זה כדאי להזכיר את פרקטיקת הענישה של נשים שהוגדרו כסוררות, אשר רווחה באירופה מהמאה השש־עשרה. בין היתר נכפה עליהן לעטות את "רסן הסוררת" – מסגרת ברזל שננעלה על ראשיהן בדומה למחסום פה של כלבים. ענישה זו הייתה על פי רוב פומבית, כדרך להשפיל ולהרתיע נשים אחרות. האישה הסוררת זוהתה עם כוחות מטמאים שיש לרסנם, בהיותם פראיים, בהמיים, מסתוריים, מפתים ומאיימים להפר את הסדר הטוב. הענישה הייתה אחת הדרכים לאלף את הגוף הנשי במטרה לכונן "נשיות ראויה".

התערוכה של וולובניק מעלה שאלות על הזיקה בין נשיות וכוחנוּת. כפי שטוען הזרם הפמיניסטי המטריאליסטי, על נשים לסרב לכוח הפוליטי־כלכלי הגברי. כשם שאין עבדים ללא אדונים, כך כאשר ייעלם ה"גבר", יפסיק להתקיים המושג הנלווה אליו והנחות ממנו: "אישה". בהתייחסה להקשר הישראלי, וולובניק מציבה את המונח "כלבה" מול הביטוי "לא פראיירית" ומנסה לדמיין: כיצד נראה העולם שבו נשים הן לא פראייריות?

איזבלה וולובניק נולדה בירושלים ב־1995; חיה ויוצרת בתל אביב