אולף קונמן: מקדש אפניים

האופניים שסביבם בנויה הצבה זו נקשרים להשראה שאולף קונמן שואב מרחובות ברלין, העיר שבה הוא מתגורר בשנים האחרונות. בחלוף עונות השנה, כאשר הדיפרסיה של החורף מתחלפת למאניה של האביב והקיץ, מתמלאים עורקי העיר באופניים. קונמן רואה בהם מעין תכשיטי רחוב שממלאים את המרחב האורבני הברלינאי בחופש וביופי: "האופניים שממש לוכדים את תשומת הלב שלי הם בדרך כלל ישנים מאוד, אלו שרואים עליהם את מרכיב הזמן, את השפעות מזג האוויר. אופניים אישיים מאוד שעוצבו או נבנו על ידי בעליהם, שמייצרים את ההפך הגמור של החדש, הנוצץ והחלקלק".

בעודו משוטט ברחובות קונמן מוצא אופניים נטושים ומפורקים ומשקם אותם, תמיד רק בעזרת חלקים מזוגות אחרים שמצא. בתהליך החזרה לחיים של האופניים "המתים", שלעתים נמסרים במתנה לחבר או לאמן אחר, מעוגנים רבדים של אובססיה, תשוקה, הרהור, יופי וחופש. במקרה זה האופניים מגלמים את היופי החבוי במעשה האמנות. רישומי האופניים המוצגים כחלק מהפרויקט מהווים "רקע" לאופניים האמיתיים ויוצרים מאגר של דימויים שמשמשים את קונמן לעורר שאלות, מחשבות ורגשות.

בדימויים אלו מהדהדת פעולת השוטטות, שביסודה קיימת התנגשות בין סדר ושיטתיות לבין מקריות, ספונטניות וחריגה מההיגיון התועלתני. מבחינה זו, יצירתו של קונמן נקשרת לתנועה הסיטואציוניסטית, שביקשה ליצור מערכת חדשה, בלתי קבועה, משופעת בדמיון ובקישורים אקראיים ("סיטואציוניים"), כחלופה לקישוריות הממסדית וכביטוי של התנגדות לחברת הראווה ולמנגנוני הפיקוח והדיכוי שלה.

קסם השוטטות גלום בחוויית הגילוי שהיא מאפשרת. בהקשר זה כתב ההיסטוריון בועז נוימן: "בשעה שמשוטטים יכול כל רחוב [...] להיהפך לקסום ואפוף מסתורין. במבטו הלא ממוקד מצליח המשוטט לחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח, כמו מצלמה הקולטת דברים שהעין מחמיצה. המשוטט חושף את הלא-מודע של העיר". במילותיו של קונמן: "אני יוצא מהבית, אך בדרך נתקל באופניים, חלקם גוססים וקוראים לי לשקם אותם, חלקם יפהפיים וקוראים לי לצלם אותם, והם משבשים את הלינאריות ואת המטרה שלשמה יצאתי, מעין הסחות דעת שחייבות להיאסף".

עבור קונמן פעולת האיסוף והשיקום של האופניים היא פעולה חתרנית המשתלבת עם תרבות-הנגד הדומיננטית בשכונת מגוריו קרויצברג, ביטוי של כוח פוליטי עצמאי כנגד השיטה הקפיטליסטית והכוחות הכלכליים המניעים את העיר. לדבריו, "האופניים מאפשרים חופש לנוע בעזרת הגוף במרחבים בצורה לא צפויה ולא מקובעת. חופש להיות מוסח ולהתעכב על צורניות, יופי וצבע. חופש 'לבזבז' את הזמן, להיפרד ללא תמורה כספית מהאופניים שמתפקדים שוב. חופש ללכת ברגל, לשוטט ללא מטרה אחת ברורה כדי להיתקל בזוגות אופניים מרהיבים שמייצרים רגעים קטנים של אושר, השראה והרהור".

מבחינת קונמן חשבון האינסטגרם הוא חלק בלתי נפרד מעבודתו.  לצפייה בדימויים חפשו באינסטגרם: olafkuhnemann.bicycle.