גיל יפמן: שיתופי פעולה
בעבודותיו הרב-תחומיות גיל יפמן מבקש לאתגר הגדרות נורמטיביות של האחר והשונה ולבחון את הדרך שבה טראומות אישיות וקולקטיביות מתוות זהות מובנית. הוא עושה זאת באמצעות טרנספורמציה של מיתוסים ומקורות שונים ויצירה של עולמות פנטסטיים, שבהם מופיעים גיבורי תרבות אלטרנטיביים בעלי זהויות חמקמקות. יפמן משתמש במגוון סוגי מדיום לחקירת הפוטנציאל הגלום ביוצא מן הכלל ולעיסוק בנושאים שנחשבים לטאבו בחברה הישראלית כמו שואה, פורנוגרפיה ומוות. יצירותיו, שבהן מגולם עיסוקו בזהותו המגדרית הייחודית, קוראות תיגר על מוסכמות חברתיות. לעתים הוא אף מטשטש את זהותו האינדיבידואלית באמצעות שיתופי פעולה שונים – דוגמת שני הפרויקטים שנוצרו בשיתוף פעולה עם קולקטיב "קונצ'יטה" ועם האמן דב אור נר.
במסגרת שיתוף פעולה נוסף יצרו יפמן והאמן הוותיק דב אור נר פרויקט המבוסס על סרט וידיאו. בסרט אור נר מגלם את היטלר ואילו יפמן מגלם את פנלופה, אישה שחורה בעלת כובע סרוג כשן זהב, הנראה כווגינה. הם מהלכים שלובי ידיים, כמו רוחות רפאים, בין אתרים בקיבוץ יד מרדכי: אנדרטת מרדכי אנילביץ', גני הילדים הממוגנים, מוזיאון השואה והתקומה, בית הקברות הצבאי ועוד. אור נר, ניצול שואה שאיבד את הוריו באושוויץ, עיצב את דמותו מחדש והמציא את "בד רנרוא" – היפוך האותיות של שמו. באמצעות דמות זו הפך את עצמו ואת היטלר לגיבורים של דרמה פורנוגרפית-סוריאליסטית, המשקפת את האפשרות המצמררת שבה הקורבן ידמה לתליין. את התצוגה משלימים תצלומים ופרטי ביגוד המופיעים בסרט. יפמן, האמן הצעיר, יוצר רצף משמעותי לעבודתו הרדיקלית של אור נר במשך השנים.
בשילוב בין שני הפרויקטים יפמן מדגיש את חשיבותה של תנועת הפליטים העכשווית, כתופעה המפרקת את אחיזתו הבלעדית של מיתוס השואה והתקומה במציאות הישראלית. הפליטה האפריקאית מייצגת מודעוּת היסטורית חדשה, שכן בדמותה אנו זוכים להצצה לעתיד שמעבר למדינת הלאום ולהדרה ההרסנית של מי שאינם אזרחים, בפרט כאשר מדובר בנשים.
הפילוסוף ג'ורג'יו אגמבן (Agamben) העלה את הטענה שלפיה רק "בעולם שבו ילמד האזרח להכיר בפליט שהוא למעשה הוא עצמו, אפשר להעלות על הדעת את הישרדותה הפוליטית של האנושות". זוהי הכרה משחררת, הממוססת את ההפרדה בין אזרח ופליט, שכן העצמי תמיד עקור באופן מהותי. בניגוד למשטר ההפרדה החברתית והפוליטית, יפמן מבקש ליצור "מערכת יחסים של אקסטריטוריאליות הדדית". באופן זה יצירותיהם ועולמותיהם של יפמן, אור נר וקולקטיב קוצ'ינטה חוברים יחד, מעבר לגבולות המוּכר, ליצירת מציאות חדשה עכשווית ואוניברסלית.
קולקטיב קוצ'ינטה
קולקטיב של נשים אפריקאיות מבקשות מקלט החיות בתל אביב. הקולקטיב החל לפעול ב-2011 ביוזמתה של דידי מימון־קהן, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, שחקרה את ההשפעה של אונס והתעללות מינית על מבקשות מקלט מאריתריאה. אליה הצטרפה עזיזה קידאנה, נזירה אריתראית ואחות בהכשרתה, שקיבלה ב-2012 אות לשבח ממשרד החוץ האמריקאי על מאבקה בסחר בבני אדם.
נשות קוצ'ינטה מייצרות מוצרים סרוגים, כגון סלים, שטיחים ופופים מרהיבים, ומקיימות בסטודיו שלהן שיעורי סריגה, ארוחות מסורתיות וטקסי קפה. זהו פרויקט פסיכו-חברתי הנותן לנשים אפשרות להרוויח ולהיחלץ מהמציאות הקשה של חייהן באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית. כל אחת מהנשים מקבלת שכר הוגן עבור עבודתה בקולקטיב ושירותים סוציאליים. מאז הקמתו הקולקטיב שינה את חייהן של עשרות נשים, רובן אימהות, חלקן ניצולות מחנות העינויים בסיני, והוא משמש להן מקור הכנסה יחיד.
לאתר התערוכה "אמנות מסוכנת" לחצ/י כאן