המופע הקווירי: מגילברט וג׳ורג׳ ועד היום

המופע הקווירי: מגילברט וג'ורג' ועד היום

הפוליטיקה הליברלית המבקשת להמשיג את גבולות המרחב הלהט"בי מבוססת על שתי הנחות משלימות. ההנחה הראשונה היא הנחת השונוּת, שלפיה יש הבדל יסודי בין להט"בים לבין הטרוסקסואלים, שהוא חשוב יותר מכל זיקה אחרת שיכולה להתקיים ביניהם. ההנחה השנייה היא הנחת הזהות, שלפיה כל חברי הקהילה הלהט"בית זהים. כל ההבדלים בין קבוצות שונות בקהילה הגאה, מבחינת תכונות, דעות ושאיפות, הם חסרי משמעות ואינם דורשים התייחסות.

על בסיס שתי ההנחות הללו, כפי שמתארן החוקר חגי קלעי, פועלת הפוליטיקה הליברלית של הפרדה והדרה. הקבוצה ההגמונית בוחרת כיצד לחלק את המרחב ומקצה ל"אחר" הלהט"בי שטח מתוחם שבתוכו מותר לו להתקיים בגלוי. מרגע שקיימת חלוקה במרחב מתערערת הביקורת בדבר חוסר ייצוג או נראוּת וניתנת הצדקה לדחיקת הזהות הלהט"בית מכל יתר האתרים הציבוריים. למעשה, זוהי תפיסה המבוססת על העיקרון של "נפרד אבל שווה" (separate but equal). ההקצאה נעשית כמובן על פי הסטנדרטים של ההגמוניה הכללית, וככל ש"האחר" דומה יותר ל"אני" כך זכאותו עולה. עליך להוכיח שאתה זהה לרוב בכל פרמטר, למעט הנטייה המינית. עליך להוכיח שנטייתך המינית שונה באופן מוחלט ובלתי הפיך.

מתוך מודעות למצב זה, בשנות ה-90 של המאה העשרים החלה להתגבש תיאוריה קווירית, המגלמת מהלכים תיאורטיים שלכולם משותף המאבק נגד זהויות אחדותיות של יחידים ושל קהילות ורצון לאתגר את החלוקה לקטגוריות מנוגדות של מיניות וזהות. התיאוריה הקווירית מתבלטת באופי הרדיקלי של עמדותיה. הקוויר אינו מנוגד באופן הופכי ל"נורמלי", להטרוסקסואלי. קיומו חושף את האופן שבו החשיבה הבינארית היא פיקציה כוחנית ושרירותית.

לתיאוריה הקווירית מטרה כפולה: להילחם בדעות הקדומות על החריג החברתי ולהצביע על החריג המודע לעצמו כאסטרטגיה לסובלנות פוליטית וחברתית חדשה. תיאוריה זו צועדת, בעקבות מישל פוקו (Foucault), בהגדירה את השונוּת המינית לא כמציאות ביולוגית אלא כהמצאה תרבותית, שנועדה לברוא את ה"נורמלי" כניגודו של ה"סוטה" וה"פתולוגי". הפוליטיקה הקווירית תומכת אפוא בטשטוש גבולות בין קטגוריות חברתיות ועירובן באמצעות בני כלאיים שונים.

העבודות המוצגות בתערוכה נוגעות בפרקטיקות קוויריות השואפות לייצר נראוּת ביקורתית כאסטרטגיה "חיובית" של גאווה. מגמת הנראוּת מציבה את הפוליטיקה הקווירית בעמדת השפעה על התרבות הכללית. בשאיפה לנראוּת יש תפקיד חשוב לשיח הפרפורמטיבי. התיאוריה הקווירית מבליטה את המופע של הגוף כתנאי בסיסי להגדרות של זהות ושוני. ג'ודית באטלר (Butler) טוענת כי הקטגוריות "אישה", "גבר" או "טרנסג'נדר" אינן מהויות קבועות אלא מעין פעולות דיבור המציגות את הפעולה ואת ההופעה המשתנה של נשים וגברים בתרבות, וכן את העירוב ביניהם.

העבודות בתערוכה מבליטות את החשיבות של הפרפורמנס הקווירי במרחב הציבורי, כסוגה המתנערת מכללים ומהגדרות ומהווה כלי להשמעת ביקורת חברתית. מופעי האקטיביזם הקווירי ניכסו לעצמם כלי ביקורת המאפשר להם להתנגד לדרישה ההגמונית להלימה, לפרוץ את הגבול המוּכר ולהציע ביקורת חזותית על המציאות. האקטיביסטים הקווירים עושים שימוש בכלי האמנותי כדי לממש שינוי חברתי. מופעיהם משקפים עמדה מחויבת להמשיך ולשנות את המפה, להתהוות תמיד.

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

האמנים המשתתפים: דניאל ארזולה, גילברט וג'ורג', איגור זייגר, רוברט מייפלת'ורפ, גיאורג מרקל, עדי נס, סיימון סולומון, אנדרי פוברוב, מיש (מיכאל רוזנוב), בנימין רייך

לאתר התערוכה "אמנות מסוכנת" לחצ/י כאן