ביצירה "ריח ראשוני 2056" בני אפרת מבקש ליצור מחדש את מלאכת הבריאה. את ה"קובייה הלבנה" של החלל המוזיאלי הוא הופך ל"חדר אדום", שבו מוצגים ציורי ענק של חיות: עדרי ג'ירפות, פילים ותאואים צבועים לבן, בעלי קווי מתאר המשורטטים ביד אמן כמכתמים זוהרים.
שדה האמנות הישראלית נמנע במשך שנים לאזרח את השיח האקולוגי, לעומת אירופה וארצות הברית שבהן שיח זה היה בעל חשיבות דומיננטית וצבר תאוצה בשלהי המאה העשרים. דומה כי האיום הביטחוני המוחשי הביא להתעסקות מועטה של האמנים הישראלים באיומים גלובליים, שנראו רחוקים ומופשטים.
יש לזכור גם כי הציונות, לפחות בשלביה הראשונים, הייתה אנטי-אקולוגית במהותה. השאיפה לחולל בטבע שינויים – הפרחת השממה, ייבוש הביצות, שינוי מאסיבי של פני הקרקע לצרכי התיישבות, בנייה שאינה מתחשבת בתוואי הטופוגרפי – כל אלה נבעו מתפיסת הטבע כגורם זר שיש לכבוש אותו ולהתאימו, לעתים בברוטליות, לצרכי האומה השבה לארצה.
בכל זאת, במפנה המילניום גם בישראל השיח האקולוגי החל להכות שורשים. שיח זה בוקע במישרין מיצירתו של בני אפרת. קריאת עבודותיו אינה יכולה להימנע מדיון נוקב בשאלת העתיד של כדור הארץ והאנושות. בהיותו חדור תחושת שליחות, אפרת מנציח את האפשרויות העתידיות העומדות בפני האדם, כאשר דימוייו הדיסטופיים-אוטופיים משמשים אותו בפרויקט הארכיאולוגי-עתידני של ההיסטוריה.
ביצירה ריח ראשוני 2056 אפרת מבקש ליצור מחדש את מלאכת הבריאה. את ה"קובייה הלבנה" של החלל המוזיאלי הוא הופך ל"חדר אדום", שבו מוצגים ציורי ענק של חיות: עדרי ג'ירפות, פילים ותאואים צבועים לבן, בעלי קווי מתאר המשורטטים ביד אמן כמכתמים זוהרים.
אפרת כמו מבקש לגעת בראשית הקוסמוס, בראשית החיים. רכיב בעל מסה קריטית בעבודה הוא בלתי נראה: ריח טרי של עשב קצוץ. טפטפת מיוחדת מזרימה תמצית ריח חזקה, שהופקה בייחוד עבור האמן – ריח ראשוני, קמאי, המאותת לחיות אף ממרחק קילומטרים על זמינוּת של מזון, מים, גשם, חיים והתחדשות. בסיפור הבריאה העשב נברא ביום השלישי, עוד לפני החיות, בהיותו הגורם הראשון בשרשרת המזון.
הריבוע האדום של אפרת הוא "מערה" סופר-טכנולוגית, שבה דבר אינו "באמת" טבעי. אולם גם ב"מערה" זו, הנטועה בחלל האמנותי, עולה ומזדחלת התיאוריה הרואה ב"ציורי המערות" הידועים הסמלה וסימבוליזציה מורכבת לאינטראקציה בין הזכרי לנקבי בעולמות של בעלי חיים ובני אדם כאחד.
הזכרי כאן הוא ה"ממשי", ה"חייתי", ה"אדום", ואילו הנשי מרומז, עדין, לטפני, ובכל זאת "חודר-כל". כך יכולה להיקרא עבודת האמנות של אפרת גם כחיזור אחר הנקבי, כקינה וכעבודת אבל על חוסר ממשותו בעולם של ימינו.
בני אפרת נולד ב-1940, חי ויוצר בישראל
דימויים:
בני אפרת
ריח ראשוני 2056, 2008
טכניקה מעורבת על בד
באדיבות האמן