אוצרת: תמי כץ־פרימן
סצנת האמנות העכשווית הפולנית מתאפיינת בעשייה רדיקלית, ביקורתית, תוססת ואינטלקטואלית. המציאות הפוסט־קומוניסטית - המגע עם תרבות הצריכה, צמיחתם המהירה של השוק החופשי ואמצעי התקשורת לצד סגנון החיים המואץ - ניכרת היטב באמנות שנעשית שם כיום. בעשייה אמנותית זו ניתן להצביע על תכנים אשר בעיקר נסובים סביב העיסוק בזהות קורבנית, בהיסטוריה, בלאומיות ובזיכרון. ואולם, דומה כי מעל הכול בולט העיסוק בטראומה של מלחמת העולם השנייה ובמסורת של אלימות והתנגדות המשיקה לנרטיבים הלאומיים בפולין, וכי המלחמה היא הגורם המכונן בחיפוש אחר זהות עבור מרבית האמנים הפולנים.
"משחקי כוח" פורשת מבחר עבודות של שישה יוצרים, מהבולטים בסצנת האמנות החזותית בפולין. יש בה ייצוג של שלושה דורות: הדור שהחל להציג בשנות ה־80 ושעבודתו נטועה במסורות האוונגרד של המאה העשרים (גז'גוז' קלאמן); דור הביניים שהחל להציג בשנות ה־90 ועסק בסוגיות של גוף ומדיה (ארתור ז'מייבסקי,זוזאנה יאנין); וכן הדור הצעיר שהחל להציג בשנות האלפיים ועוסק בתרבות הסימולקרה, בהדמיות מחשב ובמציאות וירטואלית (יאנק סימון, הוברט צ'רפוק ונורמן לטו). עבודותיהם של אמנים אלה עוסקות באופן ישיר או מרומז בייצוגים שונים של אלימות, כאשר בכל אופני הייצוג המגוונים, הנעים בין תפיסות קונספטואליות, סימבוליות, פואטיות ונרטיביות, מגולם יסוד משחקי הקשור בסוג של הפעלת כוח. חלק מן העבודות עוסקות בטראומות ההיסטוריות של פולין וכן באלימות מוסדית לסוגיה, כגון כוחה של הכנסייה ועוולות הממשל הקומוניסטי, וחלקן מתייחסות לנושא באופן אוניברסלי. תכני העבודות מעידים על עיסוק אובססיבי בהיבטים שונים של אלימות, בדגש על התבוננות רפלקסיבית על אופני הייצוג: זהות מגדרית וגוף בהקשרים של מוות, מאבק וזיכרון (יאנין); מנגנוני כוח, מערכות ענישה ופיקוח, שיגעון ומשטור (קלאמן); גילויים של חוסר סובלנות ומצבים על סף האלימות הקשורים לקונפליקטים חברתיים, לאומניים ודתיים (ז'מייבסקי); תמות אפוקליפטיות, תיאורי אסון והישרדות (סימון); סצנות שואה, הפגנות אלימות, ופיגועי טרור (צ'רפוק); וכן משחקי כוח במציאות וירטואלית וביקורת על האסתטיזציה של האלימות בתקשורת (לטו).
התערוכה משקפת אפוא את המציאות המורכבת ועתירת הפרדוקסים בפולין, כמדינה שהפכה בזמן קצר מפוסט־קומוניסטית לפוסט־מודרנית. משתקף בה הפרץ היצירתי המגיב באופן ביקורתי, לאחר שנים של דיכוי, לייצוגים של כוח ואלימות בחברה הפולנית, וניתן לראותה כמשל קודר למצב העניינים המשובש בתרבות המערב כולה. הצגתה של התערוכה בחיפה במסגרת שנת פולין בישראל טוענת את התכנים הכבדים ממילא המגולמים בעבודות במשא המתווסף למטענים ההיסטוריים המרים המשותפים לפולין ולישראל.