אוצרת: תמי כץ־פרימן
עבודותיה של האמנית הסרבית ביליאנה ג'ורג'ביץ' משקפות בתכניהן האלימים את עובדת צמיחתה כאמנית בשנות ה־90 - אותו עשור הרה אסון שבו הגיעה האלימות בארצה לשיאה בעקבות התמוטטות המשטר הקומוניסטי במזרח אירופה. ג'ורג'ביץ' משתייכת לדור הצעיר של האמנים הסרבים שחוו את התפוררותה הפוליטית של יוגוסלביה ואת הבידוד הסרבי תחת שלטונו של סלובודן מילושביץ'. עבודותיהם של אמנים אלו מבטאות את רוח ההתנגדות למשטר הרודני ומגיבות בגישה סאטירית ביקורתית למוראות המלחמה ולגלי האלימות שהביאו עמן פרצי הלאומיות והלאומנות. גוף העבודות המוצג כאן מייצג מבחר מתוך סדרות אחדות שיצרה ג'ורג'ביץ' בין השנים 2007-1999 - סדרות שבכולן היא מישירה מבט אל התהומות האפלים ביותר של הנפש האנושית.
ציוריה של ג'ורג'ביץ' מאופיינים בריאליזם נרטיבי דרמטי ואכזרי, שזכה לכינוי "ריאליזם נקרופילי" בשל ריבוי הגופות ותחושת הסטריליות של מקלחות ציבוריות, חדרי ניתוח או חדרי מתים המאכלסים אותן. הדמויות האנושיות המופיעות בציורים מעוררות פלצוּת, ואין בהן אף לא הד קלוש של נחמה. אף כי דמויות אלו נדמות ממשיות, לדברי האמנית הן אינן נסמכות על מציאות קונקרטית. המרחב הציורי המסויט הנראה כאן נדמה כבמה, וההתרחשויות המתוארות בהן כמו הוקפאו על רקעים דקורטיביים שטוחים. הקפאת הסצנה מייצרת תחושה של "לפני" או "אחרי", ובכך מגבירה את הדריכות ומטעינה את העבודות ביסוד דרמטי.
ציוריה של ג'ורג'ביץ' רוויים בציטוטים ובאזכורים מתולדות האמנות, בעיקר מהקלאסיקה של הרנסנס והבארוק. איקונוגרפיה נוצרית וקומפוזיציות של ציורים היסטוריים משמשים לאמנית כמשאבים שמהם היא חוצבת את חומרי הגלם הטעונים המתאימים לצרכיה. באחדים מהציורים ניתן לזהות תמות, מחוות או מוטיבים מובחנים מתוך ציוריהם של אוצ'לו, קארווג'ו, דה וינצ'י, האלס ורמברנדט. ג'ורג'ביץ' משתמשת בתולדות האמנות באופן פונקציונלי ולעתים אף ציני, בשל היפוכי המשמעות הנוצרים מן ההסטות וההפקעות של ההקשרים המקוריים.
העבודות המוצגות כאן מתאפיינות באינטנסיביות רגשית: המתח האצור בדמויות, הפרספקטיבות המסחררות והניגודים בין ההתרחשות הדרמטית לבין הרקעים הדקורטיביים - כל אלה הופכים את הצפייה לחוויה מטלטלת. נדמה כי ההיסטוריה הברוטלית של הבלקן כולו משתקפת בציורים אלו, המדווחים בכעין פוסט־מורטם יבש וענייני על פוליטיקת האימה בחברה שראתה דימויים של גופות מתות למכביר.