אוצרת: תמי כץ־פרימן
קבוצת AES+F נחשבת לאחת הקבוצות הבולטות בסצנת האמנות הרוסית העכשווית. יצירתם - בווידיאו, פיסול, ציור, צילום ומיצבי מולטימדיה - מתאפיינת ביופי עוצר נשימה, בדימויים נגישים ותקשורתיים ובשילוב פרובוקטיבי של סצנות טקסיות הנושאות אופי בארוקי זוהר וחושני. במהלך שנות ה־90 גיבשו חברי הקבוצה זהות ושפה ייחודיות משלהם, תוך עיסוק בבעיות הכאובות שעל סדר היום העולמי, דוגמת הפוביה של המערב ביחס לאיסלאם (הפרויקט האיסלאמי, 2003-1996) או אלימות בקרב בני נוער (חשודות, 1997). תהליך ההפקה של עבודתם מתאפיין, בדומה להפקה קולנועית, בלוגיסטיקה של בחירת אתרים, ליהוק דוגמנים, עיצוב תלבושות, ניהול ניצבים וצילומים מורכבים. עבודת הסטודיו כוללת טיפול ממוחשב בתמונה בודדת החוברת למעין קולאז' רב־שכבתי, המכונה על ידי חברי הקבוצה "ציור דיגיטלי". בתהליך זה, הנבנה כאנימציה פנורמית, הדמויות שצולמו לחוד מתמזגות בתוך רקע וירטואלי. הצילום, שנעשה ברזולוציה גבוהה, יוצר אפקט של היפר־ממשות סטרילית ובדיונית. הפורמט הנרטיבי־קולנועי והקומפוזיציות עתירות הממדים מעלים על הדעת ציורי מלחמה רנסנסיים ובארוקיים, המתארים אפוסים רחבי יריעה.
עבודת הווידיאו מהומות אחרונות נחשבת לאחד ההישגים האיקוניים של הקבוצה, לאחר שהוצגה ב־2007 בביאנלה בוונציה וזכתה לתהודה בינלאומית נרחבת. היא זכתה לכינוי "רקוויאם לעולם המודרני", שכן החזון האפוקליפטי העולה ממנה משקף את רוח הזמן ומעורר שאלות על ערכיה של תרבות המערב. על רקע נוף סינתטי נטול היסטוריה נראית דבוקה של נערים ונערות בעלי חזות אנדרוגינית, שכמו נגזרו מגרסה עתידנית לפרסומת של בנטון. המורדים הצעירים הללו או אלי הזמן המודרני - בני גזעים שונים ובעלי חזות פוסט־אנושית מנוכרת - נאבקים אלה באלה, כשהם נתונים כביכול במאבק גורלי ומכריע, בקרב שלא ניתן להבדיל בו בין קורבן לבין תוקף. פעולותיהם מכאניות, מונוטוניות, ללא סיבה או תכלית נראות לעין. הם מניפים חרבות ואלות, אך החרבות המוצמדות לגרון אינן חותכות ממש בבשר והאלות אינן ממש נחבטות בגוף - שלל מחוות גוף אלימות בהילוך איטי, ללא בעתה, ללא כאב, כבמופע או בטקס סימבולי. זוהי סימולקרה של מגע אלים שעוקר ממניעים, חף מרגשות ומכל שאריות של קיום חומרי לטובת הקומפוזיציה המושלמת של טכנולוגיית התלת־ממד. נדמה כי בעבודה זו זיקקו חברי AES+F את "אסתטיקת האלימות" שלהם והביאוה לכדי מפגן שיא של פנטזיה עתידנית רוויה בפאתוס ובארוטיות.
הקומפוזיציות והתנוחות של הדמויות הנוטלות חלק בפנטזיה זו מבוססות על סינתזה בין קלאסיקה לבין אמנות פופולרית - החל מאיקונוגרפיה נוצרית נוסח ורוקיו או ברניני, דרך סצנות בארוק פסטורליות נוסח פוסין וקלוד לורן, ועד ריאליזם סוציאליסטי השאוב מציורי תעמולה סובייטיים, וכמובן פרסומות, תצלומי אופנה, קומיקס, משחקי מחשב וקולנוע הוליוודי נוסח "מלחמת העולמות". השימוש בדימויים פרסומיים, האדרת הצעירוּת, השפעת הגלובליזציה על ההבדלים הבין־תרבותיים, הסנסציוניוּת
והפוליטיוּת - כל אלה מייצרים כאן משל לפתולוגיה של אלימות שכבר נעשינו קהים לה, משל המשקף בזכוכית מגדלת את הנוירוזות והפרנויות של עולמנו.