אוצרת: תמי כץ־פרימן
גז'גוז' קלאמן נחשב לאחד החלוצים של שדה האמנות העכשווית בפולין ולדמות בולטת בסצנת האמנות בגדנסק. כאמן חברתי הנוקט עמדות חתרניות, עבודותיו מגיבות לפוליטיקה העכשווית בפולין, בדרך כלל במיצבי פיסול גדולי־ממדים ובעבודות תלויות־מקום. עמדתו הפוליטית עוצבה על רקע הטלטלות החברתיות שהתרחשו בעקבות פעילותה של תנועת "סולידריות", מפלגת הפועלים של לך ולנסה. עיסוקו הסנסציוני בסוגיות של כוח, טכנולוגיה, רפואה והתערבויות פולשניות בגוף עוררו נגדו בפולין ביקורת חריפה, שהגיעה לעתים לכדי צנזורה של ממש.
תנועתן המונוטונית של שלוש הדמויות המרכיבות את המיצב והסגירות ההרמטית של תנוחתן מעלות על הדעת מצבי טראנס, דיבוק או היסטריה. מתחת לגלימותיהן הן לבושות בגדים מערביים מגדירי זהות ומעמד. תנוחת הגוף הנדמית כמחוות תפילה, הגלימות והתנועה יוצרות קישור ברור לדת, אולם מבליעות גם ממד של פגיעה או הקרבה. השם "חיל ורעדה" מופיע במקור בספר תהילים ובפיוט של יום הכיפורים "ונתנה תוקף", המתאר את אפסות האדם מול האלוהים והחרדה מיום הדין: "וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע / וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן / וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין." ואולם, קלאמן בחר להתייחס בשם העבודה לכתביו של הפילוסוף הדני סרן קירקגור העוסקים בפרדוקסים של האמונה הדתית, בביטויים של קנאות ובגבולות ההקרבה האישית, ובמיוחד לספרו הנודע חיל ורעדה שהתפרסם לראשונה בשנת 1843. תחת הפסוודונים "יוהאנס של השתיקה" ביקש קירקגור לגעת בספר זה בשורש הניגוד בין מערכות המוסר והאמונה ובפרדוקס המצליב בין ציות ובין הבנה מעמיקה. ההצלבה בין שדות משמעות אלו מעלה התייחסות ביקורתית ביחס לתבנית המוכרת הכורכת פגיעה עצמית או קולקטיבית בשם האמונה. עבודה זו מתייחסת לפיכך לפונדמנטליזם הדתי הגואה בעולם; למצב שבו האמונה, תהא אשר תהא, לא רק עוטפת אלא מאפילה; לא רק מגנה אלא גם מנתקת ומפרידה. אין ספק שהצגתה בהקשר המקומי, בעיר מעורבת כמו חיפה, הטעונה במתחים בין־תרבותיים, מעצימה את התכנים הגלומים בה.