מרינה אברמוביץ' ואוליי* בן זוגה מייצגים תפיסה מיצגית שהיתה רבת השפעה במהלך שנות ה־70. במיצגיהם נבחנו סף הכאב וכושר הסיבולת של הגוף, לעתים תוך העמדת הצופה במצב של אי־נוחות ומבוכה. מצבים אלו נועדו ליצור חוויה של זיכוך ושחרור תוך הגדרה מחודשת ונועזת של הגבולות בין האמן לבין הצופה. בפעולותיהם, שהתבצעו תכופות בעירום מלא, הקפידו השניים להותיר מקום להתרחשויות בלתי צפויות, מתוך קשב לקהל ולתגובותיו בזמן אמת.
בעבודה הבלתי נתפסים (1977), עמדו אברמוביץ' ואוליי עירומים, פנים אל פנים, בין שני עמודים בכניסה למוזיאון בבולוניה. מבקרי המוזיאון נאלצו לעבור בין השניים כשהם מטים את גופם בשל המרווח הצר. בחירתם של המבקרים במי להתחכך מבין השניים היוותה עבור אברמוביץ' ואוליי מוקד עניין מרכזי. המיצג, שצולם במצלמה נסתרת, הופסק לאחר כשעה וחצי על ידי שוטרים (לא לפני שהקפידו להתחכך קודם באברמוביץ', על פי עדותה, ולבקש אחר כך תעודות מזהות שלא היו כמובן על גופם). התגובות השונות של הקהל - צחוק נבוך, ריגוש מיני או רתיעה - היוו חלק מהותי מן העבודה, שביקשה גם לערער על הסטריליות השמרנית של חללי האמנות.
מרינה אברמוביץ' נולדה ביוגוסלביה, 1946; חיה ויוצרת באמסטרדם ובניו יורק; אוליינולד בגרמניה, 1943; חי ויוצר בהולנד
* אוליי הוא שם כינויו של האמן הגרמני Uwe Laysiepen
העבודה מוצגת כחלק מהתערוכה "כתוב בגוף - פעולה בשידור חי"