רגשות מעורבים

אוצרת: תמי כץ־פרימן

התערוכה "רגשות מעורבים" משקפת שינוי מהותי שחל בהתייחסות לנושא הרגשות בתרבות בת זמננו. העבודות בתערוכה עוסקות במנעד רחב של רגשות אנושיים, מן השליליים ביותר ועד החיוביים ביותר, כפי שהם מיוצגים באמנות העכשווית, הישראלית והבינלאומית, ומצביעה על מעמדם כנושא מרכזי המאתגר יותר ויותר אמנים. התערוכה מעלה לקדמת הבמה את ייצוגם של הרגשות האנושיים שנדחקו על ידי האתוס המודרניסטי, ובמובן זה היא מסמנת מהלכים שהתרחשו באמנות החל מסוף שנות ה־80 ועד היום.

לאורך שנים רבות נתפשו הרגש והשכל כשני קטבים במבנה הנפש האנושית. הטענה הרווחת היתה שההגדרה האנושית להיגיון טבועה במוח, ואילו הרגש הוא אלמנט נחות יותר הטבוע בגוף. לפיכך נתפשו הרגשות כתופעות מסתוריות, לרוב לא צפויות ובלתי נשלטות, שאין להבינן בכלים תבוניים. לאחרונה, בעקבות התפתחותו של מחקר הרגשות והגילוי מחדש של חשיבות הרגש בתהליכים קוגניטיביים, חלה תמורה מהותית בתפישות החברתיות, התרבותיות והמדעיות של תחום הרגש. הבשורה החדשה הנובעת מהגילויים הללו נוטה לבטל את ההיררכיה בין גוף לנפש ולטשטש את הקיטוב בין שכל לרגש.

שינויים אלה מהדהדים גם בשדה האמנות ובאים לידי ביטוי בעיסוק אינטנסיבי ברגשות כפי שהוא משתקף בתערוכה. הרצון להעניק ביטוי חזותי, ולעתים אף מירקם פיזי, לרגשות השונים הוא אשר טווה את החוטים המניעים את עלילת התערוכה. העיסוק ברגשות מעלה שאלות מאתגרות הנוגעות לייצוג ולפרשנות: האם בכלל אפשר לייצג רגשות והלכי נפש? האם עבודות אשר עוסקות ברגש הן בהכרח רגשניות? האם גישות מושגיות סותרות עיסוק ברגש? האם ניתן להפריד בין רגש ואותנטיות?

עושרם ומורכבותם של ביטויי הרגש באמנות מתבטאים בכל שדות החיים - למן האינטימיים והפרטיים ביותר ועד לחברתיים ולפוליטיים. מבנה התערוכה, המשקף מורכבות זו, כולל בעיקרו חמישה שדות תמטיים: רגש/שפה - היבט המשקף את האופן שבו מילים הופכות לנשאיות של רגש; שפת הגוף של הרגש, המשקפת את ביטוייו הגופניים והמוחצנים של הרגש; ייסורי נעורים ואהבה רומנטית, המשקפים, על פי רוב מתוך עמדה ביקורתית וספקנית, את ערכי התקופה; רגשות במשפחה וביחסי הורות, המצביעים על הביטויים האינטימיים של הרגש במערכות יחסים על כל מורכבותן; ולבסוף, רגשות קולקטיביים במציאות הפוליטית בישראל, המשקפים את העוצמות הרגשיות הגלומות בעמדות אידיאולוגיות ובאירועים טעונים.

נראה כי גם אם העבודות בתערוכה מבטאות לעתים רגשות "מלאכותיים", מחושבים, מועצמים ומשוכתבים בתבניות מודעות של ייצוג, לעתים מתוך כפירה ביכולת לחוש ולבטא "אותנטיות", בכל זאת דומה כי הן עשויות לעורר עוצמות רגשיות וחוויה אותנטית.